אמר רבי אבא בר ממל: אמר ליה הקב"ה למשה:
שמי אתה מבקש לדעת?
לפי מעשי אני נקרא:
באל שדי, בצבאות, באלוקים, בה',
כשאני דן את הבריות - נקרא "אלוקים",
וכשאני עושה מלחמות ברשעים - אני נקרא "צבאות",
וכשאני תולה על חטאיו של אדם (= פירוש מהרש"א: שאיני מעניש כפי חטאו ואומר לייסורים "די") - אני נקרא: "אל שדי",
וכשאני מרחם על עולמי - אני נקרא "ה'",
שאין "ה'" אלא מידת הרחמים שנאמר (שמות ל"ד) "ה' ה' אל רחום וחנון".
"אהיה אשר אהיה" – אני נקרא לפי מעשי.
(שמות רבה, פרשה ג, אות ו)
להבנת ניטשה, עוברת גם דמות האל פיחות וירידה בתחומי הדת הנוצרית.
למרות שהיהדות המקראית הכריזה על המונותיאיזם כחידוש גמור, הרי העמידה, בעיקרה של דבר, במרכזה –
דמות של אל פוליתיאיסטי.
אל המשקף ריבוי של פנים וריבוי של דמויות, ומגלם אישיות עשירה, צבעונית ורבת פנים,
אין הוא עדיין אותו אל מדולדל וחיוור, שלדעת ניטשה עתיד יהיה להתגלגל בנצרות.
בשלב המקראי שלו עדיין נותן הוא ביטוי לאומה שטרם איבדה, לא את אמונתה בעצמה ולא את ההנאה שיש לה מעצמה ('אנטיכריסט, עמ' 16)
ואת העושר הגלום בה היא משליכה לעבר דמות אלוהית אשר אפשר וניתן להודות לה על כל הקיים והנמצא."
(ניטשה, עיונים בתרבות המערב, רחל שיחור, בהוצאת האוניברסיטה המשודרת, יולי 1992 עמ' 26.)
"ע"פ משל האב האוהב את בנו,
ומפני גודל האהבה שיש לו לבנו נחקקה להאב צורת הבן כמו שהי' עומד לפניו, וכשהבן קטן עדיין - נדמה לאביו במחשבתו צורת קטן וכשהוא גדול נדמה לו צורת גדול במחשבתו ...
והנה ידוע שכשיצאו ישראל ממצרים . . וכשבאו על הים היו כנער שגמלתו אמו . . וזהו פי' בים נדמה להם כנער, ר"ל כאשר היו ישראל בעת ההוא - כך נדמה במחשבה עליונה צורתם ג"כ כנער ובחור . .
וכשבאו אל הר סיני . . היו משיגים כבר חכמה עילאה - והיו אז בסוד זקן זה שקנה חכמה וזהו בסיני נדמה להם כזקן, ר"ל מצורתם נחקקה במחשבה עליונה בצורת זקן כדרך הבן הנחקק במחשבת אביו כפי גדולתו ושלימותו".
(תורת הרב המגיד ממעזרישט לקו"א סרי"ח (נג, ב ואילך). או"ת סת"ב (צט, סע"ד ואילך)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה