את רגשי הנחיתות אני מכיר לעומק. תמיד הם צועדים שלובי ידיים עם רגשי ההערצה. באופן פארדוכסאלי הבוהק המסנוור של ההצלחה המסחררת, דווקא מחשיך את מי שעומד בסמיכות אליה. ההידחפות של מי ששייך למעמד נמוך אל חברת מעמד גבוה בלתי אפשרית. קיר של זכוכית מבדיל בין האנשים שאינם יודעים מחסור לבין האנשים שאינם יודעים דבר שאין בו מחסור.
הידחפות שכזו לאליטה היוקרתית נדמית כמעט בלתי אפשרית. אם היא תתרחש - הרי שהיא עלולה בקלות להתבטא בתוקפנות. מסתמא חלקכם שמעתם על 'תסביך נפוליאון' - רודנים אכזריים מפצים על נחיתותם בעזרת הפגנת כח יוצא מגדר הרגיל. (בכל אופן, כדאי להצהיר על העובדות - גובהו של היטלר ימ"ש למשל, היה כ- 1.73 מטר. הוא נולד בסוף המאה ה-19, כשהגובה הממוצע לגברים באוסטריה היה בסביבות 1.67.
נפוליאון עצמו היה 1.68, ולתקופתו בצרפת הוא נחשב מעט גבוה מהממוצע. הוא פשוט הסתובב עם המשמר הקיסרי, לך תבין למה, ובתחום ההעסקה של שומרי-ראש יש העדפה משונה שכזו לגברים גבוהים. אנקדוטה נאה: בסרטם של "הביטלס", "לילה של יום מפרך" (1964), מעיר ג'ורג' האריסון לרינגו סטאר "יש לך תסביך נחיתות", והאחרון משיב "כן, אני יודע, לכן אני מנגן על תופים – כך אני מפצה עליו". תוקפנות מנומסת.)
שוו בדמיונכם חבורה של כאלה שלא חסר להם כלום. החיים שלהם תותים, מאמי, כזה וכאילו. ונער פשוט, ללא ברק וחן, מנסה להצטרף אליהם. מה יש לו להציע שאין להם?
כך אני חושב על משה שעולה למרום לקחת את התורה. הבוהק המלאכי כמעט מסמא את עיניו. הבל פיהם הרועם יוקד ובוער בעצמותיו. הנה בריות מושלמות, שאינם 'ילוד אשה'. אין להם אב ואם ולא מורשת של גנים / גלגולים לתקן במקרה הטוב או לסחוב בהשלמה במקרה הרע. אין בהם קנאה ותחרות, כל אחד עושה את מלאכתו נאמנה. אין מלאך כפול, כל אחד מתעצם בשליחותו - מהותו. אין גניבה ואין מחסור. אין ניאוף ואין עשנים שעולם למח מהגוף. פטורים הם כליל מהצורך המעיק לעסוק במשא ומתן. למכור את האידיאלים תמורת בצע כסף, להשבע לשקר. מה לו ולהם? איך הוא יקח את התורה? מהי בכלל התורה הזו?
משה מציע מעשים פשוטים. כנות אנושית. ישרות מינימאלית. פסיעות קטנות במסע ארוך. תקווה גדולה שנצררה מפרוטות רבות. לא לגנוב. לא לרצוח. לא לנאוף. לא לעבוד אלוהים אחרים. אלוהים אדירים, מה גדולה התקווה, מה נוראה השוועה, מה מרה התחינה - לא לגנוב, לא לרצוח, לא לנאוף, לא לעבוד אלוהים אחרים.
משהו בפשטות הזו כובש. באור העצמי של משה ישנו בוהק עדין ויפהפה יותר מן הכל. מן הראוי שימשיך את המלאכיות הזו שאין בה שום דופי בחיים פשוטים ואנושיים שיש בהם אופי.
"ואמר רבי יהושע בן לוי:
בשעה שעלה משה למרום,
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
"ריבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו?"
אמר להן:
"לקבל תורה בא."
אמרו לפניו: "חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?!
"מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו?!
ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ!
אשר תנה הודך על השמים!"
(תהלים ח, ה)
אמר לו הקב"ה למשה:
"החזיר להן תשובה."
אמר לפניו:
"ריבונו של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם."
אמר לו:
"אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה."
שנאמר:
"מאחז פני כסא פרשז עליו עננו"
(איוב כו, ט)
ואמר ר' נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו.
אמר לפניו:
"ריבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ, ב),
אמר להן:
"למצרים ירדתם?! לפרעה השתעבדתם?! תורה למה תהא לכם?!
שוב, מה כתיב בה? "לא יהיה לך אלהים אחרים",
בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים?
שוב, מה כתיב בה? "זכור את יום השבת לקדשו",
כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות?!
שוב, מה כתיב בה?! "לא תשא [את שם ה' אלוקיך לשוא]"
משא ומתן יש ביניכם [שעליכם להשבע בשם ה']?!
שוב, מה כתיב בה? "כבד את אביך ואת אמך",
אב ואם יש לכם?!
שוב, מה כתיב בה? "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב",
קנאה יש ביניכם?! יצר הרע יש ביניכם?!
מיד הודו לו להקב"ה,
שנאמר: "ה' אדונינו מה אדיר שמך!" וגומר (תהלים ח, ב)
ואילו "תנה הודך על השמים" - לא כתיב.
מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט): "עלית למרום שבית שבי, לקחת מתנות באדם."
בשכר שקראוך אדם - לקחת מתנות."
(מסכת שבת דף פח עמוד ב)
הידחפות שכזו לאליטה היוקרתית נדמית כמעט בלתי אפשרית. אם היא תתרחש - הרי שהיא עלולה בקלות להתבטא בתוקפנות. מסתמא חלקכם שמעתם על 'תסביך נפוליאון' - רודנים אכזריים מפצים על נחיתותם בעזרת הפגנת כח יוצא מגדר הרגיל. (בכל אופן, כדאי להצהיר על העובדות - גובהו של היטלר ימ"ש למשל, היה כ- 1.73 מטר. הוא נולד בסוף המאה ה-19, כשהגובה הממוצע לגברים באוסטריה היה בסביבות 1.67.נפוליאון עצמו היה 1.68, ולתקופתו בצרפת הוא נחשב מעט גבוה מהממוצע. הוא פשוט הסתובב עם המשמר הקיסרי, לך תבין למה, ובתחום ההעסקה של שומרי-ראש יש העדפה משונה שכזו לגברים גבוהים. אנקדוטה נאה: בסרטם של "הביטלס", "לילה של יום מפרך" (1964), מעיר ג'ורג' האריסון לרינגו סטאר "יש לך תסביך נחיתות", והאחרון משיב "כן, אני יודע, לכן אני מנגן על תופים – כך אני מפצה עליו". תוקפנות מנומסת.)
שוו בדמיונכם חבורה של כאלה שלא חסר להם כלום. החיים שלהם תותים, מאמי, כזה וכאילו. ונער פשוט, ללא ברק וחן, מנסה להצטרף אליהם. מה יש לו להציע שאין להם?
כך אני חושב על משה שעולה למרום לקחת את התורה. הבוהק המלאכי כמעט מסמא את עיניו. הבל פיהם הרועם יוקד ובוער בעצמותיו. הנה בריות מושלמות, שאינם 'ילוד אשה'. אין להם אב ואם ולא מורשת של גנים / גלגולים לתקן במקרה הטוב או לסחוב בהשלמה במקרה הרע. אין בהם קנאה ותחרות, כל אחד עושה את מלאכתו נאמנה. אין מלאך כפול, כל אחד מתעצם בשליחותו - מהותו. אין גניבה ואין מחסור. אין ניאוף ואין עשנים שעולם למח מהגוף. פטורים הם כליל מהצורך המעיק לעסוק במשא ומתן. למכור את האידיאלים תמורת בצע כסף, להשבע לשקר. מה לו ולהם? איך הוא יקח את התורה? מהי בכלל התורה הזו?
משה מציע מעשים פשוטים. כנות אנושית. ישרות מינימאלית. פסיעות קטנות במסע ארוך. תקווה גדולה שנצררה מפרוטות רבות. לא לגנוב. לא לרצוח. לא לנאוף. לא לעבוד אלוהים אחרים. אלוהים אדירים, מה גדולה התקווה, מה נוראה השוועה, מה מרה התחינה - לא לגנוב, לא לרצוח, לא לנאוף, לא לעבוד אלוהים אחרים.
משהו בפשטות הזו כובש. באור העצמי של משה ישנו בוהק עדין ויפהפה יותר מן הכל. מן הראוי שימשיך את המלאכיות הזו שאין בה שום דופי בחיים פשוטים ואנושיים שיש בהם אופי.
"ואמר רבי יהושע בן לוי:
בשעה שעלה משה למרום,
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
"ריבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו?"
אמר להן:
"לקבל תורה בא."
אמרו לפניו: "חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?!
"מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו?!ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ!
אשר תנה הודך על השמים!"
(תהלים ח, ה)
אמר לו הקב"ה למשה:
"החזיר להן תשובה."
אמר לפניו:
"ריבונו של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם."
אמר לו:
"אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה."
שנאמר:
"מאחז פני כסא פרשז עליו עננו"
(איוב כו, ט)
ואמר ר' נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו.
אמר לפניו:
"ריבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ, ב),
אמר להן:
"למצרים ירדתם?! לפרעה השתעבדתם?! תורה למה תהא לכם?!
שוב, מה כתיב בה? "לא יהיה לך אלהים אחרים",
בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים?
שוב, מה כתיב בה? "זכור את יום השבת לקדשו",
כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות?!
שוב, מה כתיב בה?! "לא תשא [את שם ה' אלוקיך לשוא]"
משא ומתן יש ביניכם [שעליכם להשבע בשם ה']?!
שוב, מה כתיב בה? "כבד את אביך ואת אמך",
אב ואם יש לכם?!
שוב, מה כתיב בה? "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב",
קנאה יש ביניכם?! יצר הרע יש ביניכם?!
מיד הודו לו להקב"ה,
שנאמר: "ה' אדונינו מה אדיר שמך!" וגומר (תהלים ח, ב)
ואילו "תנה הודך על השמים" - לא כתיב.
מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט): "עלית למרום שבית שבי, לקחת מתנות באדם."
בשכר שקראוך אדם - לקחת מתנות."
(מסכת שבת דף פח עמוד ב)
