"פעם חלם צ'ואנג-טסה שהוא פרפר המתעופף ברפרוף כנפיים,
שמח בעצמו ועושה מה שליבו חפץ.
הוא לא ידע שהוא צ'ואנג-טסה.
לפתע, הקיץ משנתו ומצא את עצמו צ'ואנג-טסה שאין לטעות בו.
שוב לא ידע אם הוא פרפר בחלומו של צ'ואנג-טסה, או צ'ואנג-טסה בחלומו של פרפר.
"בין צ'ואנג-טסה לפרפר וודאי יש הבדל", אומר מי שאומר, וקורא לכך 'שינוי צורה'."
(קולות האדמה, קטעים נבחים מכתביו של החכם הסיני צ'ואנג-טסה. תרדם מסינית עם הערות ופירושים - יואל הופמן. בהוצ' מסדה 1977)
לפארדוכס עתיק היומין הזה יש כמה וכמה גלגולים. בתקופה הקרובה, אפרסם היבטים שונים שלו, אצל הוגים גדולים, מאומות העולם - ומאומתנו.
בחלומו הוורוד של צ'ואנג-טסה (פילוסוף סיני 286?-369? לפנה"ס) הוא חופשי כפרפר. קליל ואורירי, ועושה מה שליבו חפץ. כשהוא מתעורר, כצ'ואנג-טסה 'שאין לטעות בו', על כבדותו המרושלת, הלא 'קלילה ואורירית' הוא לא שב אל המציאות כדרך כל הארץ. מתחשק לי להבין צ'ואנג-טסה לא רואה בכבדות הריאלית והמפוכחת יותר ממשות מאשר בדרור הפרפרי. לכן הוא מסתפק - מי כאן ממשי יותר.
אולם יתכן שלא הממשות של כל צד - הקסם של הפנטזיה החלומית או הריאליה המוצקה של הערות כובשות את ליבו של צ'ואנג-טסה. אולי להיות עצם הידיעה, הנפרדת מכל ייצוג ממשי שלה - הן של צ'ואנג-טסה והן של פרפר - זו החרות הגדולה ביותר?
צ'ואנג-טסה הוא הפילוסוף של 'הידיעה שאינה יודעת':
"אילו ידעה העץ שהיא עז - היו רגליה מסתבכות זו בזו.
אילו ידע הדג שהוא דג - היה שוקע למעמקי הנהר, כגוש עופרת.
העז, הדג, ההר והנהר יודעים עצמם בידיעה שאינה יודעת.
רק האדם מנסה ל'דעת' בידיעה היודעת.
על כן, אין האדם מצליח להיות אדם כשם שהעז היא עזר, הדג הוא דג, ההר הוא הר, והנהר - נהר."
שמח בעצמו ועושה מה שליבו חפץ.
הוא לא ידע שהוא צ'ואנג-טסה.
לפתע, הקיץ משנתו ומצא את עצמו צ'ואנג-טסה שאין לטעות בו.
שוב לא ידע אם הוא פרפר בחלומו של צ'ואנג-טסה, או צ'ואנג-טסה בחלומו של פרפר.
"בין צ'ואנג-טסה לפרפר וודאי יש הבדל", אומר מי שאומר, וקורא לכך 'שינוי צורה'."
(קולות האדמה, קטעים נבחים מכתביו של החכם הסיני צ'ואנג-טסה. תרדם מסינית עם הערות ופירושים - יואל הופמן. בהוצ' מסדה 1977)
לפארדוכס עתיק היומין הזה יש כמה וכמה גלגולים. בתקופה הקרובה, אפרסם היבטים שונים שלו, אצל הוגים גדולים, מאומות העולם - ומאומתנו.
בחלומו הוורוד של צ'ואנג-טסה (פילוסוף סיני 286?-369? לפנה"ס) הוא חופשי כפרפר. קליל ואורירי, ועושה מה שליבו חפץ. כשהוא מתעורר, כצ'ואנג-טסה 'שאין לטעות בו', על כבדותו המרושלת, הלא 'קלילה ואורירית' הוא לא שב אל המציאות כדרך כל הארץ. מתחשק לי להבין צ'ואנג-טסה לא רואה בכבדות הריאלית והמפוכחת יותר ממשות מאשר בדרור הפרפרי. לכן הוא מסתפק - מי כאן ממשי יותר.
אולם יתכן שלא הממשות של כל צד - הקסם של הפנטזיה החלומית או הריאליה המוצקה של הערות כובשות את ליבו של צ'ואנג-טסה. אולי להיות עצם הידיעה, הנפרדת מכל ייצוג ממשי שלה - הן של צ'ואנג-טסה והן של פרפר - זו החרות הגדולה ביותר?
צ'ואנג-טסה הוא הפילוסוף של 'הידיעה שאינה יודעת':
"אילו ידעה העץ שהיא עז - היו רגליה מסתבכות זו בזו.
אילו ידע הדג שהוא דג - היה שוקע למעמקי הנהר, כגוש עופרת.
העז, הדג, ההר והנהר יודעים עצמם בידיעה שאינה יודעת.
רק האדם מנסה ל'דעת' בידיעה היודעת.
על כן, אין האדם מצליח להיות אדם כשם שהעז היא עזר, הדג הוא דג, ההר הוא הר, והנהר - נהר."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה