שכר מינימום בחוק הישראלי
בישראל נהג שכר מינימום מכוח הסכם קיבוצי (בין ארגון / מעביד לעובדים, בפיקוח משרד התעשייה) משנת 1972, כאשר בשנת 1987 חוקק חוק שכר מינימום שקיים עד היום.
שאלת השפעת חוק שכר מינימום על שוק העבודה נדונה בכמה מחקרים. מהן עולה תמונה עגומה למדי.
חקיקה של שכר מינימום קבוע בחוק גורמת - באופן עקיף, אך בלתי נמנע - לפיטורי עובדים וסגירת פירמות בתחום המוצרים הסחירים. במילים פשוטות - כל המוצרים שחשופים לתחרות מחו"ל נאלצים להאבק על ליבו הקמצן של הצרכן. הלה יעדיף לשלם כמה שפחות, עבור אותה התמורה. באם יאלץ לשלם יותר עבור תוצרת הארץ, בכדי לממן את תנאי ההעסקה של העובד בשכר מינימום הוא יעדיף לשלם פחות ולרכוש על תוצרת חו"ל. (הצרכן הזה יכול בהחלט להיות שכיר המשתכר בשכר מינימום, בתחום שונה או זהה לפעולת הצריכה שביצע.) לאור האמור מובן כי לשכר מינימום יש השפעה משמעותית על הגידול באבטלה בתחום הייצור של מוצרים סחירים. את הדברים הללו טוען בנק ישראל.
זו אגב הייתה גם הסיבה שבגללה ההסתדרות הכללית התנגדה להתערבות חקיקתית בכל מה שקשור לשכר מינימום. חרות היו אלה שדחפו לדאוג למקופחים (ראה עיתון דבר, מאי, 1971)
לעומת זאת, בתחום המוצרים הלא-סחירים, קביעת שכר מינימום גורמת לעליית מחירי המוצרים בלבד.
חסד או זכות?
לחוק שכר מינימום ניתנים שני פירושים ערכיים:
הראשון קשור בזכותם של עובדים לשכר הולם על עבודתם. גישה זו רואה בשכר המינימום זכות יסודית של העובד ופריעה של חוב החברה כלפי פרטיה. לא חסד, צדקה או נדבה.
הפירוש השני מתרכז במניע לקביעת שכר מינימום שהוא הרצון לסייע לחלשים בחברה, כך שלפי גישה זו שכר מינימום הוא מעין צדקה לעובד ששכרו נמוך מאד. כפי שמחזיקים מפעלים לא רווחיים בעיירות הפיתוח בכדי לאפשר לאנשים להתפרנס בכבוד.
לפי הגישה הרואה בשכר מינימום זכות של העובד, העובדה שהחוק מהווה גורם לפיטורי עובדים אינה מהווה בעיה מוסרית, שהרי אם שכר מינימום הוא זכות של העובד, אין לשלול מעובד א' את זכותו בכדי למנוע את פיטורי עובד ב'.
בניגוד לגישה זאת, כלכלני בנק ישראל רואים בשכר מינימום דווקא כלי שהוא מעין צדקה שמטרתו "לאפשר לעובדים רמת חיים יחסית מינימלית, ולצמצם את ממדי העוני בישראל."
יש בהלכה הצעה של אפשרות התערבות מלאכותית בגובה השכר (טור חושן משפט סימן רלא): "רשאין בני העיר לפסוק לכל השערים ולומר דבר פלוני בכך וכך, ושכר הפועלים שלא ישתכרו אלא בכך וכך ולקנוס כל מי שעובר על תקנתן".
מאידך מצינו גם פסיקה ברורה לפיה שכר מינימום הוא צדקה אופטימאלית, כפי שנפסק בשולחן ערוך (יו"ד רמט, ו): "שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה, המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה, או הלואה, או עושה שותפות, או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל…"
לאור זאת, מסתבר שמצד ההלכה, ההחלטה לחוקק את חוק שכר מינימום היא זכות ולא חובה. מעין "מתנה" או צדקה שעושה המדינה עם אזרחיה. מטרתה לסייע לעובדים מעוטי ההכנסה בישראל, כש"מתנה" זו מחייבת את המעסיקים להעלות את שכרם מעבר למחיר השוק. בכך, נחסך מהעובד הצורך לחזר על הפתחים, ויש בכך תמריץ לעבודה.
יתרונה הנוסף של צדקה באופן שכזה הוא שאפילו הנותן איננו מרגיש שמדובר בצדקה.
ממש מתן בסתר.
בישראל נהג שכר מינימום מכוח הסכם קיבוצי (בין ארגון / מעביד לעובדים, בפיקוח משרד התעשייה) משנת 1972, כאשר בשנת 1987 חוקק חוק שכר מינימום שקיים עד היום.
שאלת השפעת חוק שכר מינימום על שוק העבודה נדונה בכמה מחקרים. מהן עולה תמונה עגומה למדי.
חקיקה של שכר מינימום קבוע בחוק גורמת - באופן עקיף, אך בלתי נמנע - לפיטורי עובדים וסגירת פירמות בתחום המוצרים הסחירים. במילים פשוטות - כל המוצרים שחשופים לתחרות מחו"ל נאלצים להאבק על ליבו הקמצן של הצרכן. הלה יעדיף לשלם כמה שפחות, עבור אותה התמורה. באם יאלץ לשלם יותר עבור תוצרת הארץ, בכדי לממן את תנאי ההעסקה של העובד בשכר מינימום הוא יעדיף לשלם פחות ולרכוש על תוצרת חו"ל. (הצרכן הזה יכול בהחלט להיות שכיר המשתכר בשכר מינימום, בתחום שונה או זהה לפעולת הצריכה שביצע.) לאור האמור מובן כי לשכר מינימום יש השפעה משמעותית על הגידול באבטלה בתחום הייצור של מוצרים סחירים. את הדברים הללו טוען בנק ישראל.
זו אגב הייתה גם הסיבה שבגללה ההסתדרות הכללית התנגדה להתערבות חקיקתית בכל מה שקשור לשכר מינימום. חרות היו אלה שדחפו לדאוג למקופחים (ראה עיתון דבר, מאי, 1971)
לעומת זאת, בתחום המוצרים הלא-סחירים, קביעת שכר מינימום גורמת לעליית מחירי המוצרים בלבד.
חסד או זכות?
לחוק שכר מינימום ניתנים שני פירושים ערכיים:
הראשון קשור בזכותם של עובדים לשכר הולם על עבודתם. גישה זו רואה בשכר המינימום זכות יסודית של העובד ופריעה של חוב החברה כלפי פרטיה. לא חסד, צדקה או נדבה.
הפירוש השני מתרכז במניע לקביעת שכר מינימום שהוא הרצון לסייע לחלשים בחברה, כך שלפי גישה זו שכר מינימום הוא מעין צדקה לעובד ששכרו נמוך מאד. כפי שמחזיקים מפעלים לא רווחיים בעיירות הפיתוח בכדי לאפשר לאנשים להתפרנס בכבוד.
לפי הגישה הרואה בשכר מינימום זכות של העובד, העובדה שהחוק מהווה גורם לפיטורי עובדים אינה מהווה בעיה מוסרית, שהרי אם שכר מינימום הוא זכות של העובד, אין לשלול מעובד א' את זכותו בכדי למנוע את פיטורי עובד ב'.
בניגוד לגישה זאת, כלכלני בנק ישראל רואים בשכר מינימום דווקא כלי שהוא מעין צדקה שמטרתו "לאפשר לעובדים רמת חיים יחסית מינימלית, ולצמצם את ממדי העוני בישראל."
יש בהלכה הצעה של אפשרות התערבות מלאכותית בגובה השכר (טור חושן משפט סימן רלא): "רשאין בני העיר לפסוק לכל השערים ולומר דבר פלוני בכך וכך, ושכר הפועלים שלא ישתכרו אלא בכך וכך ולקנוס כל מי שעובר על תקנתן".
מאידך מצינו גם פסיקה ברורה לפיה שכר מינימום הוא צדקה אופטימאלית, כפי שנפסק בשולחן ערוך (יו"ד רמט, ו): "שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה, המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה, או הלואה, או עושה שותפות, או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל…"
לאור זאת, מסתבר שמצד ההלכה, ההחלטה לחוקק את חוק שכר מינימום היא זכות ולא חובה. מעין "מתנה" או צדקה שעושה המדינה עם אזרחיה. מטרתה לסייע לעובדים מעוטי ההכנסה בישראל, כש"מתנה" זו מחייבת את המעסיקים להעלות את שכרם מעבר למחיר השוק. בכך, נחסך מהעובד הצורך לחזר על הפתחים, ויש בכך תמריץ לעבודה.
יתרונה הנוסף של צדקה באופן שכזה הוא שאפילו הנותן איננו מרגיש שמדובר בצדקה.
ממש מתן בסתר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה