במשנת המהר"ל חוזר הביטוי 'סדר העולם' פעמים רבות, כדבר המובן מאליו.
'סדר העולם' מתקיים לו הרחק מן הכאוס שרוחש מול עינננו. לא תחוש בו כשתנסה לעבור נתיב באיילון צפון, אלא אם תשקיף מגבהיו של עזריאלי. הסדר האוטופי הלזה הוא הבסיסי והקדום שממנו הכל יונק ואליו הכל שואף. איכשהו הכל מסתדר בסוף. לפי המהר"ל, ישנה תשתית אידיאלית שעומדת ביסוד כל הבריאה. אע"פ שאין זה נראה שהמציאות מתנהלת על פיה טוען המהר"ל כי רק לה מעמד אמיתי קיים ואיתן וכל חריגה ממנה היא בבחינת 'תאונה' דבר חולף, שקרי, שאין לו קיום נצחי. המחלה היא יציאה מן הסדר ועל כן דבר חולף. לרופא המביט בעיניו המיוסרות של החולה יש איזשהי הכרה בשיבה הטבעית, המובנת מאליה של הבריאות. כך גם מביט הנביא בעם המשועבד. הגלות היא יציאה מן הסדר. גם החטא. תיכף אשוב.
המהר"ל מקשר בין 'סדר העולם' הרחוק והמופשט לחלקים הגנוזים של התורה.
הוא מבסס את דבריו על המדרש הראשון (בבר"ר פ"א סי' א) שנכתב בסגנון אפלטוני: הקב"ה הסתכל בתורה וברא עלמא. הסדר הרחוק שעומד בבסיס המחשבה האלוהית על העולם הוא התורה.
הציווים והאזהרות כמו החיובים והחיזוקים של התורה הם השתקפות תחתונה של הסדר הזה בחיים הפרטיים והחברתיים, הלאומיים והבינלואמיים. אולם הקישור היסודי ל'סדר העולם' קובע כי אין לראות את כל התופעות והיצורים בעולם כדברים מפורדים שאין בינהם כל חיבור וקשר ושכל גורם מושך לכיוונו הוא. ישנו קו מכונן בין כולם שכן כולם יונקים ממקור השראה אחד שהוא סדר העולם. חוסר ההכרה לא ישנה את המציאות.
"ומפני שהתורה היא סדר כל העולם,
כל דבר שהוא מסודר הוא דבר אחד מקושר,
כמו שהיא התורה היא סדר אחד כי התורה אחת היא."
לתפיסה זו ישנה השלכה מאוד גדולה על מעשינו ועל מידת האחריות שעלינו ליטול על עצמינו בכל פעולה בעולם. בכל צעד ושעל אתה אחראי על הכל. אינך יכול להשתמט ולטעון לחפותך - אתה קודח חור בספינת היקום. בכל פעולה שנפעל אם נתקן נתקן את כל העולם כולו ואם נקלקל נקלקל את כל העולם כולו. כך מסביר המהר"ל את המשנה באבות (ה, א):
בעשרה מאמרות נברא העולם,
והלא במאמר אחד יכול להבראות! ומה תלמוד לומר?
לתת שכר טוב לצדיקים -
שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות,
ולפרוע מן הרשעים - שמחריבין את העולם שנברא בעשרה מאמרות...
וכאשר הדבר הוא מקושר ומסודר יחד,
אם אחד יוצא מן הסדר דבר זה הוא ביטול הסדר להכל,
וכן כאשר מקיים הסדר בדבר אחד הוא קיום אל הכל.
'סדר העולם' מתקיים לו הרחק מן הכאוס שרוחש מול עינננו. לא תחוש בו כשתנסה לעבור נתיב באיילון צפון, אלא אם תשקיף מגבהיו של עזריאלי. הסדר האוטופי הלזה הוא הבסיסי והקדום שממנו הכל יונק ואליו הכל שואף. איכשהו הכל מסתדר בסוף. לפי המהר"ל, ישנה תשתית אידיאלית שעומדת ביסוד כל הבריאה. אע"פ שאין זה נראה שהמציאות מתנהלת על פיה טוען המהר"ל כי רק לה מעמד אמיתי קיים ואיתן וכל חריגה ממנה היא בבחינת 'תאונה' דבר חולף, שקרי, שאין לו קיום נצחי. המחלה היא יציאה מן הסדר ועל כן דבר חולף. לרופא המביט בעיניו המיוסרות של החולה יש איזשהי הכרה בשיבה הטבעית, המובנת מאליה של הבריאות. כך גם מביט הנביא בעם המשועבד. הגלות היא יציאה מן הסדר. גם החטא. תיכף אשוב.
המהר"ל מקשר בין 'סדר העולם' הרחוק והמופשט לחלקים הגנוזים של התורה.
הוא מבסס את דבריו על המדרש הראשון (בבר"ר פ"א סי' א) שנכתב בסגנון אפלטוני: הקב"ה הסתכל בתורה וברא עלמא. הסדר הרחוק שעומד בבסיס המחשבה האלוהית על העולם הוא התורה.
הציווים והאזהרות כמו החיובים והחיזוקים של התורה הם השתקפות תחתונה של הסדר הזה בחיים הפרטיים והחברתיים, הלאומיים והבינלואמיים. אולם הקישור היסודי ל'סדר העולם' קובע כי אין לראות את כל התופעות והיצורים בעולם כדברים מפורדים שאין בינהם כל חיבור וקשר ושכל גורם מושך לכיוונו הוא. ישנו קו מכונן בין כולם שכן כולם יונקים ממקור השראה אחד שהוא סדר העולם. חוסר ההכרה לא ישנה את המציאות.
"ומפני שהתורה היא סדר כל העולם,
כל דבר שהוא מסודר הוא דבר אחד מקושר,
כמו שהיא התורה היא סדר אחד כי התורה אחת היא."
לתפיסה זו ישנה השלכה מאוד גדולה על מעשינו ועל מידת האחריות שעלינו ליטול על עצמינו בכל פעולה בעולם. בכל צעד ושעל אתה אחראי על הכל. אינך יכול להשתמט ולטעון לחפותך - אתה קודח חור בספינת היקום. בכל פעולה שנפעל אם נתקן נתקן את כל העולם כולו ואם נקלקל נקלקל את כל העולם כולו. כך מסביר המהר"ל את המשנה באבות (ה, א):
בעשרה מאמרות נברא העולם,
והלא במאמר אחד יכול להבראות! ומה תלמוד לומר?
לתת שכר טוב לצדיקים -
שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות,
ולפרוע מן הרשעים - שמחריבין את העולם שנברא בעשרה מאמרות...
וכאשר הדבר הוא מקושר ומסודר יחד,
אם אחד יוצא מן הסדר דבר זה הוא ביטול הסדר להכל,
וכן כאשר מקיים הסדר בדבר אחד הוא קיום אל הכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה