לאחרונה ראיתי את הסרטון הזה, והוא המחיש לי בצורה טובה כמה דברים שמסתובבים אצלי בראש. לי, ילד חולמני כלוא בגוף של מבוגר.
"כשמעמידים את יסוד החיים רק על העבודה והפרנסה - אין לילדות זכות מצד עצמה, כי אם הילד הוא לפי זה גולם יפה שאפשר לחק ממנו כלי מעשה חזק עובר לסוחר.
לא כן הוא לפי ההכרה האידיאלית, המערכת את החיים לפי הטוהר שבהם, לפי הטוב, החסד והתום הנמסך בקרבם.
על פי זה המשפט יעלה לנו ערך הילדות לא רק בתור הכשר לאישות וגדלות,
כי אם חטיבה יקרה בחיים מצד עצמה.
ולפעמים, תעלה אצלנו בתור המעולה שבתקופות שכל החיים ראויים להיות כמכשירים לעמדתה...
זאת היא חובתנו, לשמור בכל עוז את תומת הילדות וטהרתה, ולהעבירה לאטה עם כל זהרה ונקיונה אל תקופת הגדלות, באופן שהגדלות תעניק לה רק את העוז והגבורה החסרים לה...אבל לא תהין להרס את היתרונות היקרים של הילדות האהובה והחביבה עדי עד....
להביא את הילדות בעצם תומה וטהרתה אל גבול הבחרות והשחרות, הזיקנה והשיבה, באופן שתוסד עוז, שלעולם לא ינוס לחה - זאת היא תעודת החינוך בישראל...
"בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז'", "כבן שנה שלא חטא" - זהו הציור היותר מרומם של משאת הנפש שבחנוך עמנו"
(הראי"ה קוק)
"כך טיבם של המבוגרים, ואין לדון אותם לכף חובה. על כן חייבים הילדים להתייחס אליהם בסלחנות ובאורך-רוח."
(הנסיך הקטן)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה