האלכימאי והבוטח בה'

בהקדמה לשער הביטחון, משווה רבינו בחיי בין מי שאמור להיות בעל השלווה הגדולה בעולם – האלכימאי – לבין הבוטח בה'. האלכימאי הוא אדם שעוסק בכימיה אך לא מן הסוג המוכר לנו. עיסוק זה התקיים בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים, וחלף מן העולם לאחר שהוחלף בכימיה שצמחה ממנו. ייחודו האזוטרי של העיסוק הוא ביומרנותו הנפרזת. בנוסף לניסיון לגלות את סגולותיהם הכמוסות של החומרים השונים – כפי שמנסים כימאים עד עצם היום הזה – שאפו האלכימאים להשיג שתי מטרות עיקריות:

א.      מציאת הדרך להפוך מתכות פשוטות וזולות למתכות אצילות ויקרות כמו זהב וכסף[1].

ב.      מציאות תרופה אוניברסאלית, שתרפא כל מחלה ותאפשר חיי נצח[2].

האלכימאים הללו שילבו בכימיה גם מיסטיקה ודת. אלכימאים רבים האמינו שיוכלו להשיג מטרות אלה, אולם מטרות אלו לא הושגו באמת. תחת זה לעיתים רבות זויפו תוצאות. האלכימאים בתקופה ההלניסטית ניסו לייצר זיופי זהב או להקנות מראה מוזהב למתכות שונות. למשל, על ידי טיפול בנחושת על ידי כספית או סגסוגת ארסן לקבלת גוון זהוב. ההתקדמות המעשית בהכנת חומרים הייתה איטית והאלכימאים נטו לכתיבה אלגורית ומיסטית[3]. רבינו בחיי לא מפריך את אמונת האלכימאים, יתכן שבתקופתו היא הייתה מקובלת. הוא יוצא מתוך נקודת הנחה שהיא אמיתית וכמו שהיא, כמגשימת הפנטזיות כולן, הוא משווה אותה למעלת הבוטח בה'. בנוסף לדמיון, מוצא רבינו בחיי עדיפות ניכרת לבוטח על פני האלכימאי:

כדרכו לאורך הספר מונה רבינו בחיי הבדלים בצורה כמותית. בכדי להבין טוב יותר את הלך נפשו של הבוטח ניסיתי לסדר את ההבדל בינהם על ידי סידור מחדש של עשרת ההבדלים (מופעים במספרים בסוגריים) באופן הגיוני. נציג את ההבדלים ונסכם אותם:

האלכימאי בטוח "מן הריש והצורך לבני אדם". הוא אוחז בפנטזיה שיש לכל אדם ופטור מטרדות הפרנסה לחלוטין. פרנסתו, כמו כישוף, מייצרת עבורו רווחים אינסופיים. דא עקא, מגרעות העמל האנושי עדיין דבקות בו, ככלות הכל. הוא תלוי באמצעי מלאכתו (1) ואין הוא שמור מפני תאונות העבודה (2). אף משהרוויח את כספו, רווחי עושרו עלולים להיות שמורים לעיתים לרעתו (4). גם לעשירים – צרות של עשירים. ואין בהם תוחלת כשהשוק באינפלציה (7). ובעומק – היכולת המוזרה נשמרת בסוד (3) מתוך פחד כללי נוראי (5), משום שעמלו לפרנסתו היא חתירה אנרכיסטית מושחתת המהרסת את הנהגת העולם וגורם הסכנה הגדול ביותר שלו[4] (10). לפיכך הוא בבריחה מתמדת ונע ונד (8). ומלבד כל זה, הריש והצורך אינם הסיבות היחידות. התחלואים והמדווים 'פוקדים לפתע' ומערבבים את שמחתו (10) והוא ניצב חסר אונים בפני המוות.

"הבוטח באלוהים יביאהו בטחנו לפנות את ליבו מענייני העולם, ולייחד לבבו לענייני העבודה, ויהיה דומה במנוחת נפשו ורוחב ליבו ומיעוט דאגתו לענייני עולמו לבעל האלכימיה, והוא היודע להפוך הכסף לזהב והנחושת והבדיל לכסף, על ידי חכמה ומעשה. ועוד, כי הבוטח באלוהים, יש לו עליו יתרון בעשרה דברים[5]." לבוטח אין שום יכולת ניסית משלו, אין לו מתכון פלא לרווחים אינסופיים. אך הוא משוחרר מכל אמצעי. נהפוך הוא - כל אמצעי הוא לטובתו (1). "אלוהים יטריף אותו כאשר ירצה ובמקום שירצה, כאשר יטריף העובר ברחם אמו והאפרוח בתוך הביצה." העובר תלוי על אמו בכל ענייניו, גם כשאינו מודע לכך. גם החלפת בגדים ורחיצה ואף כשעובר ניתוחים וזריקות וסובל באין ברירה הוא עודנו 'כגמול עלי אמו' (1,4,7). הבוטח, כל שנראה לו כרעות "כל אשר יבואנו מאת האלוהים יהיה לו לששון ולשמחה, וטרפו בא אליו במנוחה ובהשקט ושלווה" (2). "החוליים והמדווים [הם] על דרך הכפרה או על דרך התמורה" (6). ובעומק: הביטחון של הבוטח הוא תקנת העולם "יגרום לתקנת עירו ולדחות הפגעים מעל אנשי מקומו" (10), סוד הצלחתו – גלוי לכל, והוא מתפאר בו (3), ומתכבד בגללו "ראוהו הגדולים ונכבדי בני אדם, אף החיות והאבנים מבקשים רצונו." לפיכך הוא "חי בבטחה בארצו ובמנוחת הנפש במקומו." כל פגעי העולם המתרגשים עליו הם לו לרצון משום שהם ברצון ה' והוא ניצב שליו בפני המוות. בטחונו מלווה אותו לעולם הבא (9). למרות אנושיותו נדמה שהוא כל יכול.

באופן עקרוני, מה שמשתף את בעל האלכימיה ואת השאיפות הכמוסות שלנו זה שהוא מצא את הפתרון לשאלת השאלות – בעיית הפרנסה. בימינו קוראים לזה: 'הסתדר בחיים' ותפר / פתר נכון את המשוואה של לימודים / עבודה / דירה / משפחה. מה שעצוב לגלות הוא שגם כשאדם מסתדר – הוא עוד לא בטוח באמת. למרות הכל יש פחדים ולמצליחים מדי – שמורות צרות של עשירים. זאת מבלי שהזכרנו את שאלת המשמעות של העבודה בה עסוק האדם. במידה ועיסוקו של אדם אינו תורם ל'תקנת העולם' משמעותו תתרוקן בעיניו. אבדן המשמעות מסלק את האושר ומונע את שמחת חיים. ואילו בעל הביטחון הוא תקנת העולם. הוא, באורחות חייו, מגלם את צורת החיים הנקייה מגזל ושקר.

"כי הבוטח באלוהים הוא אהוב לכל כתות בני אדם, ודעתם נוחה עליו, מפני שהם בטוחים מהזקתו, וליבם שלם מחמתו, ולא יפחדו ממנו על נשיהם ועל ממונם. והוא גם בטוח מעם, מפני שיודע תועלתו ונזקו אינם ביד נברא ולא ביכולתו, ועל כן איננו מפחד מהזקתם, כאשר איננו מקווה הנאתם. וכשהוא בטוח מהם והם בטוחים ממנו – יאהבם ויאהבוהו, כמו שכתוב[6]: "והבוטח בה' חסד יסובבנו."

ומי שאיננו בוטח באלוהים – אין לו אוהב, מפני שהוא בכל עת חומד אותם ומקנא בם, וחושב כל טובה שתגיע אליהם – סרה ממנו, ושטרפיהם – לקוחים מטרפו, וכל משה שנמנע ממנו מתאוותיו – הוא בעבורם, ובידם להגיע אל תאוותיו. ואם תבואהו רעה או פגע בממונו ובניו – יחשוב כי הוא מאיתם, ושבידם להעביר הנזק ולדחוק הרעה מעליו. וכיוון שקדמו אלה ההקדמות בנפשו, יבוא בעבור זה למאום אותם, ולדבר בהם, ולקללם, ולשנוא אותם, והוא הנמאס בשני העולמים והמגונה בשני המעונים[7]."

חיים אנושיים שיש בהם ביטחון יש בהם שלווה וקבלה. בני האדם נושאים עיניהם אל הבוטח ומייחלים לצורת חיים סימפטית ומשוחררת שכזו.

לסיכום: בעל האלכימיה – תלוי – פוחד – חסר אונים. לעומתו, הבוטח – חופשי – בוטח – כל יכול.

---

[1] האלכימאים הבינו שלחומרים מסויימים – אלכוהול למשל – ישנה השפעה על הפיזיולוגיה האנושית. בעקבות זאת הם הניחו שבחומרים השונים כמוסים כוחות נסתרים, לרבות כוחות מאגיים. תורת ארבעת היסודות שהתפתחה בפילוסופיה היוונית על ידי אמפדוקלס תמכה את שיטתם. אם כל התופעות שאנו פוגשים מורכבים ממינונים שונים של אש, רוח, מים ועפר – כל שנצרך הוא למצוא את המינון המדוייק. (גם אם תיאוריית האלכימאים הופרכה לחלוטין חיפוש מתכון העשירות המהירה ממשיך להתחזק מאז ועד היום.) תוסיף לכך את ההשקפה האריסטוטלית לפיה כל תופעה בטבע שואפת לשלמות – ותסיק כי כל מתכת שואפת להגיע לשלמות הזהב. שאיפת שכלול זו רוקמת את מהלכיה בסתר, בתחתיות ארץ. בכוחו האלכימאי, החושף אותה – להאיץ את התהליך.

[2] מגמות אלו רווחו יותר באלכימיה הסינית. הללו האמינו שאכילת זהב – שאינו מחליד או מתקלקל -  תזכה אתה אדם בחיי אלמוות ותשמור עליו מהזדקנות.

[3] http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9E%D7%90%D7%99.

[4] אכן כן. האלכימיה ההלניסטית באלכסנדריה היוותה בעיה למנגנון גבית המיסים. האלכימאים חיו על חשבון השליטים בהבטחה שיום אחד יוכלו לספק להם שפע של זהב. אך פעם הם לא הצליחו לקיים את ההבטחה. עם חדירתה של האלכימיאה הערבית לאירופה היא החלה להיות נרדפת על ידי הכנסייה שראתה בהם מכשפים. האצולה חיפתה עליהם מתוך תקווה שכשיצליחו האלכימאים לייצר זהב – יתעשרו המחפים עליהם. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%94

[5] שער הביטחון, פתיחה.

[6] תהילים פרק לב, י.

[7] שער הביטחון פרק ה'.