יום שבת, 31 במאי 2014

ספירת העומר בפשיטות

עיקר כוונת ספירת העומר בפשיטות הוא
צייר: נתנאל מסקנס
שצריכין לדעת
שימי האדם מנויים וספורים במניין כל יום ויום,
והאדם יצטרך לתת דין וחשבון מכל יום,
כי כל ימי האדם כלולים בשבעת ימים, שהם שבעת ימי השבוע,
וכל יום כלול מכל השבעה ימים,
ואם כן הם בחינת שבע שבתות שבהם ארבעים ותשעה ימי הספירה.
שהמצווה לספור כל יום ויום כדי לידע ולזכור את ימי חיי הבלו,
שכל הימים אשר הוא חי על פני האדמה
הם מנויים וספורים במספר ובמניין

[ליקוטי הלכות למוהרנ"ת חו"מ פקדון ה"ד אות ה']

אף איש אינו מכחיש כי לחיים שלו הייתה איזו התחלה. / אולי קטנה ושולית, אולי מרכזית גדולה. / אך היא שכוחה מלפני האדם / כל כך שכוחה, לא זכר אותה מעולם. / על דעתו הרי עמד / הרבה אחרי שעל רגליו עמד ואף צעד. / הקיום שלו קדם לנתינת הדעת עליו. / כזה היה קיים תמיד ולא רק מעכשיו. / קיום שכזה, הקודם לכל שאלה, אינו עומד למבחן. / אינו נופל תחת הזמן, מתמיד נמרץ ונאמן / לא רק שהעולם קדמון – האדם הוא גם / הולך גאה ובטוח לא נראה כאן מגומגם./ מאז שהתעורר לחשוב בדבר – הרי מצא עצמו קיים. / קיום גבוה כמו רקיע ואינסופי כמו קו הים.

וגם יומו האחרון נעלם לו באופק ערפילי /  אמנם מת פלוני ואלמוני אך זה לא יקרה גם לי. / אני כאן כדי להשאר / לא אחיה פחות ולא תכננתי לוותר מהר /

כך או כך בנאדם חי את חייו מתוך סתמיות שבשגרה. והקיום הנצחי / משמים כמו מדבר צחיחי.
מה היה קורה לי אם הייתי סופר כל יום מתוך מכסה קצובה / האם היה מקום לחלום והאם היה סיכוי לאהבה? / האם לחוץ ומר הייתי להספיק? / האם ברבר וגם אכזר הייתי להדחיק?

אך רבי נתן אינו מרביץ מוסר / כה נאלחת הכוריאוגרפיה של דתי מיוסר / כל יום כלול מכל הימים / וזה אומר, אם אני זוכר, שיש כל רגע המון גוונים / לא רשימת הספקה / צעקת 'עד מתי?!' ואנחת מועקה / אלא המון חוויות ומתחים מתנגדים / המון רגעים מאתגרים או מעודדים / רסיסים שחורים ואפילו ורודים / רגעים של זקנה וגם של ילדים.

ובכל מקרה, אם אני כאן על זמן קצוב / אין לי עוד פנאי להיות עצוב.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה