רחוק מכל רחוק וקרוב מכל קרוב

איזה טעם יש לסמרטוט בסופו של יום עבודה?

בפה משתרך טעם מלוח ומימי, פירורי חול שבאו מארגז החול בזוקים על לשונו וחורקים את שיניו. במקום הרטיבות הרעננה והקרה, נודפת ניחוח לוונדר שמחזיק לעשרים וארבע שעות, עכשיו ריח של אבק עגום מהול מהול במים וטפל מאד. כאלה הם חייו של עובד קבלן. יש דברים שנכנסו בך ולא מצליחים לצאת לעולם, כמו השערות המכוערות המגעילות האלה, סבוכות בו עמוק מדי מכדי להוציא אותם. כבר לא עולה החלום בהקיץ להיות נקי, בוהק ואטרקטיבי כמו פעם כשארזו אותו. אז סיפרו לכלום שמספיק ניגוב אחד. עכשיו הוא רק רוצה להרגיש שהוא סחוט עד הסוף, שאין מה להוציא, שיניחו לו.

לפעמים, כשהוא צף למחצה בגיגית או בדלי, כמו היפופוטם עצלן הוא חולם שיכבסו אותו, שלא יזרקו אותו לפח, שלא יחששו כל כך על המכונת כביסה, שלא תסתם. נמאס לו משיקולים כלליים, הוא יודע את סבלו ורק אותו. אז יכולה היה להתייבש בשמש וצעיר כמו חדש. רק 'כמו', כמו זקן שרץ בפארק בצעדים קטנים מרגיש צעיר בסרט למניעת זיעה על הראש ומכנסיים קצרות עם גומי. הוא נושם לאט אך השמש החמה מפייסת את פניו. אבל עכשיו אין שמש, אלא אור אפל ותפל וטחוב. כשהוא שוהה כך לבד במקלחת הוא שר 'הגברים בוכים בלילה, לא נשמע קולם'.