יום שני, 13 ביולי 2015

לוֹחֵם מָחְתָרוֹת (לְיוֹם יְרוּשָׁלַיִם)


לֹא רַק זָקֵן, עָתִיק,
עֵץ זַיִת,
שׂוֹרָשָׂיו מאביקים,
נִשְׂכָּחִים בָּאֲדָמָה,
עוֹמֵד לְבַד בַּשֶּׁמֶשׁ הָקוֹפָחָת
בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם.

עָנָן זְבוּבוֹנִים מָזִיקִים
מְרָצְדִים סְבִיבוֹ
וּפַרְפַּר אֶחָד קְטַנְטַן
וּמַרְטִיט נְשָׁמָה
בָּרַח וְהוֹתִיר רַק זֵכֶר.

בְמַעֲלֵה הָהָר הוּא זוֹכֵר
אֵיך הָיוּ מֵתִים לְפֶתַע
הָמְשׂוּרְיָינִים

וְעַתָּה הָפְכוּ לְפוּחְלָצִים אֲדוּמִים.
שְׁאוֹן הָמֵכוֹנִיוֹת סוֹאֵן בְּעָצְבְָּנוּת 
בְמַעֲלֵה הָהָר 
וְהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ 
לַיּוֹנָה שֶׁל נֹחַ.

אָבִי טַאוּב


אם הייתי בית אז הייתי

אם הייתי בית אז הייתי
קצת יותר
נקי ומסודר
אבל לא מדי כי אז
כבר לא הייתי
בית אלא מוזיאון או בית מרקחת

אם הייתי בית אז הייתי
קצת יותר
פתוח לכולם
ומכניס אורחים שאינם
חברים ונותן להם לשתות משהו קר
ולהירדם על הספה
ברקע מוזיקה קלאסית
חלשה

אם הייתי בית הייתי
עוצם את העיניים עם וילון
וסוגר את הפתחים
כדי שמה שבפנים יישאר בפנים
ומי שבחוץ יישאר בחוץ

אם הייתי בית לא הייתי
יכול לקום ולעזוב
הייתי נשאר ככה סתם בסוף הרחוב
ומקווה לטוב
אולי לא כל כך מקווה כי 

אם הייתי בית לא הייתי 
דואג שלא אצליח 
לקנות בית 
כל כך הרבה

אם היה לי בית משלי

אם היה לי בית משלי, אחרי משכנתא ולא שכור,
אם הייתה לי גינה עם חיות וציפורים מכל הסוגים ומכל הארצות,
אם היה לי מקום בבית לכל הוגה, משורר וחכם כמו לכל עני, נכה רוח ומוכה גורל,
אם היו שם ילדים ונכדים וחברים וחברות ואשתי היפה באמת מאושרת ורגועה,
אם זרמי האוויר מחלונות פרוצים היו מנשאים את געגועי השכינה,
אם היה לי מקום לאכסן אנשים שאין להם מקום מקום לחפצים שאין בהם שימוש,

אז הייתי יכול להרגיש לבד וללכת לאיבוד,
יכול לקום ולעזוב את כל זה ולהמשיך במסע,


יום רביעי, 8 ביולי 2015

איזה טעם יש לסמרטוט בסופו של יום עבודה?

בפה משתרך טעם מלוח ומימי, פירורי חול שבאו מארגז החול בזוקים על לשונו וחורקים את שיניו. במקום הרטיבות הרעננה והקרה, נודפת ניחוח לוונדר שמחזיק לעשרים וארבע שעות, עכשיו ריח של אבק עגום מהול מהול במים וטפל מאד. כאלה הם חייו של עובד קבלן. יש דברים שנכנסו בך ולא מצליחים לצאת לעולם, כמו השערות המכוערות המגעילות האלה, סבוכות בו עמוק מדי מכדי להוציא אותם. כבר לא עולה החלום בהקיץ להיות נקי, בוהק ואטרקטיבי כמו פעם כשארזו אותו. אז סיפרו לכלום שמספיק ניגוב אחד. עכשיו הוא רק רוצה להרגיש שהוא סחוט עד הסוף, שאין מה להוציא, שיניחו לו.

לפעמים, כשהוא צף למחצה בגיגית או בדלי, כמו היפופוטם עצלן הוא חולם שיכבסו אותו, שלא יזרקו אותו לפח, שלא יחששו כל כך על המכונת כביסה, שלא תסתם. נמאס לו משיקולים כלליים, הוא יודע את סבלו ורק אותו. אז יכולה היה להתייבש בשמש וצעיר כמו חדש. רק 'כמו', כמו זקן שרץ בפארק בצעדים קטנים מרגיש צעיר בסרט למניעת זיעה על הראש ומכנסיים קצרות עם גומי. הוא נושם לאט אך השמש החמה מפייסת את פניו. אבל עכשיו אין שמש, אלא אור אפל ותפל וטחוב. כשהוא שוהה כך לבד במקלחת הוא שר 'הגברים בוכים בלילה, לא נשמע קולם'.

יום שישי, 3 ביולי 2015

מפורסם של שקר

פעם למדתי ודי נהיתי אחרי הרב אליה סוכות. הייתי יושן בישיבת הכותל ובחצות קם והולך לרובע המוסלמי, לישיבת 'שובו בנים בנחמת ציון'. הרב אליה היה חוזר עם פנים מאירות ועיניים אדומות מבכיות של תיקון חצות. ברטיבות קרירה בפיאות שהתגברה על עייפות החומר ובמרץ מתרגש היינו יושבים ללמוד שער הכוונות וליקוטי מוהר"ן ופיאצ'סנא וכל מיני דברים. הרב אליה בא מבית רפורמי ופגש את רעב שלוימלה קרליבך בזמנו והיו בידידות גדולה. הוא סיפר לי, במבטא האמריקאי ובקולו הערב כל כך שרעב שלמה אמר עליו: אתה התלמיד הראשון שלי, שמבין לליבי ויורד לעומק נשמתי. הרב אליה סוכות סיפר לי איך הם הקימו את 'בית אהבה ותפילה' בסאן פרנסיסקו. הוא המשיך להתעמק בחסידות ונפרד מרעב שלוימה לטובת הרב ברלנד, בתקופה האנונימית שלפני ההתגלות. הוא סיפר לי שהם היו מסתובבים רק עשר חברה בקברי צדיקים ובשדות אינסופיים ובוערים מגעגועים להשם יתברך. אחר כל היינו קמים ומדדים בריקוד עייף ומרובע מסביב לבמה כשהרב אליה מתלהב ושר את זמירות השחר. לא אאריך בכל הפרטים שמעניינים מאד אבל לא חשובים כרגע. 

יום אחד למדתי בליקוטי מוהר"ן ונתקלתי שוב ושוב במושג 'מפורסם של שקר'. תיארתי לעצמי שמדובר בכל מיני אדמו"רים מזוייפים, רוקחי סגולות ומזימות וכותבי קמיעות והשבעות ושאר יהודים שצריכים להתפרנס בכבוד שהסתובבו באירופה. אבל לא הייתי בטוח. התקשרתי לרב אליה ושאלתי אותו: 'רב אליה כשרבינו מדבר על 'מפורסם של שקר' למה הוא מתכוון ואיך יודעים שהוא כזה?'
בלי לחשוב רגע ענה רב אליה: אני. 
לא הבנתי ושאלתי שוב והרב אליה ענה: ''ה'מפורסם של שקר' - זה אני'.