יום שבת, 22 באוגוסט 2015

אלול במרכז ביג פאשיין

מרכז ביג פאשיין בטבריה הומה אדם, צפיפות גדולה באזור השאוורמות. הכל נדחקים לחזות בנועם היקר והנחמד: יובל המבולבל בגודל טבעי, 'באמת', שר ומשטתה לקול תרועות הילדים הקבועות והמתוזמנות מראש. הורים נושאים ילדיהם על כפיים, זה לעומת זה ברעש גדול מתנשאים ואומרים: איה מקום כבודו?! אדוני הייתי כאן קודם, הילדה רוצה לראות ואתה מסתיר לה. תראה אותה כבר בוכה.
זה א אלול הראשון מזה אחת עשרה שנים שאיני חובש את ספסלי הישיבה והם אינם חובשים את פצעי ליבי. במקום הדחקות בין המון הלומדים וההיבלעות עדכדי שכחת עצמי בשאון ניגוני החברותות, אני נדחף אבל וחפוי ראש בין המון הטברייאנים הרעבים ליובל ולרקדניות שלו. כגדול כקטן הכל מזמרים את כל השירים בדקדוק המילה והטון.
פתאום יובל המבולבל הופך לגיבור על, מר עגבנייה. לפני שהוא שר: 'אני גיבור על, גיבור על' (וחוזר חלילה ג' פעמים) הוא אומר:
"ילדים, אתם יודעים איזהו גיבור? מי גיבור על באמת? זה הכובש את יצרו.
זה מי שמתגבר על הכעס שלו, מי שמתגבר על הפחד שלו. זה מי שלא נכנע ללשון הרע."
אז רוח קרירה ומצמררת, חרישית ובלתי מורגשת לכל, נושבת בליבי ועיני עששות בדמעות יקרות. כיסופי גדולים מאד להיגמל מכל וכל מלשון הרע ותקוות תשובה מנהמת בליבי כיונה שקטה על גג בית סמוך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה