בראשית הייתי ממש קטן, נגיד כמו נקודה
ריקה בלי מילוי, אפילו לא של צבע.
המקום והזמן מצביעים עליה
אבל היא ריקה מכל ומרחפת לה בריק
ועומדת ומשתאה אל הלאן.
בראשית הייתי כל הזמן
כי לא ידעתי ולא ראיתי שום דבר הרחק מכאן.
ואז, כשהייתי המתנה
חסרת צורה הייתה שלווה לבנה
כמו מפה של שבת או יונה
של שלום. שקט אביך שנמוג
אל האופק הענוג.
בראשית הייתי וזה היה מזמן,
ועכשיו אני כאן,
נקודה קטנה במקום ובזמן,
חסרת צבע, כיוון ומובן,
מרחפת באותה נקודה, רועדת,
נאחזת במקום ובזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה