בהמשך לדברים שכתבתי על הפסיכולוגיה – אני ממשיך והפעם כמה מילים
על מנגנון היפוך תגובה.
רבי ישראל מראדין, החפץ חיים סיפר בשעתו סיפור על נפוליאון.
נפוליאון בונפרטה שכב על מיטתו הצבאית אשר באוהל המפקדים במחנה. השעה הייתה שעת
לילה מאוחרת, כזו שבאה בתום יום אימונים מפרך. כמעט ועיניו נעצמו אלא שאז הוא הוא
חש איזו צריכה חורכת בגרונו. 'אני צמא' – חשב נפוליאון – אולם חבית המים עומדת
הרחק מכאן בקצה המחנה.' נפוליאון התהפך במיטתו ורצה להרדם, אולם מחשבה טורדנית
עקצצה במוחו: 'ככה נפוליאון בונפרטה? המצביא הגדול? לא יכול לכבוש את עצמו ולקום
מהמיטה? עד כדי כה פשתה בך העצלות? ואתה מתיימר לכבוש את כל העולם בעוד אינך מסוגל
לגבור על עצמך?' נפוליאון הזדקף, התמתח וקם מהמיטה. הוא התלבש במדים עם כל המדליות
והכובע המפורסם, נעל את מגפי הצבא ושם פעמיו אל קצה המחנה. כשהגיע אל החבית – מזג לעצמו
כוס מים, עמד לרוקן את תוכנה אל גרונו, אך אז שב הקול המעקצץ: 'נפוליאון נפוליאון!
איפה גבורתך? הלכת את כל המחנה רק בשביל כוס מים? אינך יכול לכבוש את תאוותיך
הקטנוניות? ואתה מתיימר עוד לכבוש את..." נפוליאון שפך את כוס המים וחזר אל
המיטה, צמא.
מנגנוני ההגנה נועדו להגן מרגשות שליליים ובעיקר מחרדה. 'היסטריה'
למשל היא שימוש מאוחר במנגנון הגנה אינפנטילי וילדותי – של צרחות ובקשת רחמים.
מטרת הפסיכואנליטיקאי לשדרג את מנגון ההגנה שלך מגרסה בסיסית של כמו זו שמתקינים
על החומרה לבוגרת ועדכנית.
ניתן לזה כמה דוגמאות:
מנגנון 'ההדחקה' נחשב בוגר וגבוה ממנגנון 'ההכחשה'. הכחשה היא מיידית
ולא רציונאלית 'זה לא קורה לי'. לעומת הדחקה שמזקיקה אותנו להכיר בעובדה או ברגש
ברמה כלשהי של המודעות ואז להגלות אותם אל התת מודע. 'זה קורה, אבל מוטב שאשכח מכל
הסיפור, הידיעה הזו מכאיבה מדי מכדי לעסוק בה וקשה מכי מכדי שאפתור אותה.'
מנגנון היפוך תגובה הוא כזה שמסתיר את הדחפים והמשאלות הכמוסות
ונוהג דווקא באופן הפוך מן הדרישות הפנימיות. ההתנהגות שמיושמת היא ישרה מבחינה
חיצונית ופרדוכסאלית מבחינה פנימית. הדחקת הדחף הלא מקובל היא השלב הראשון וביטוי
ההתנהגות המקובלת היא השלב השני. היפוך התגובה בשלביו המתקדמים אינו העמדת פנים,
אלא היפוך אמיתי שהאדם חווה.
למשל: אם אשר חשה כי היא מעדיפה את אחד מילדיה עשויה להרעיף אהבה
רבה דווקא על הילד האהוב פחות, באופן ספונטאני ובלתי מודע לחלוטין.
מה שמעניין הוא שהתגובה ההפוכה באה מתוך אי ידיעת הפתרון. המתהפך
אומר לעצמו: 'אם אעשה את ההפך הגמור, הנורא מכל, עליו איני מעיז לחשוב, כלל לא
יצוף. כך אבטיח את שפיותי אעשה את הפעולות ההפוכות ביותר למה שאני רוצה.'
דבקות נוקשה ומוגזמת בהתנהגות שהחברה רואה בעין יפה מעידה תכופות
על פעולות מנגנון הגנה של היפוך תגובה שיצא מכלל שליטה.
בחינוך המוסרי היהודי קוראים ליישום של 'מנגון היפוך תגובה' באופן
יזום: שבירת המידות.
אולם התוכן שלה שונה. המטרה היא לא להיות נורמאלי או מוגן אלא
להיות מתוקן ושלם. לא רק לחפות על חסרון מולד אלא להשלים את החסרון המולד.
הגר"א בספרו 'אבן שלמה' מייסד את כל עבודת ה' על תיקון
המידות. תיקון המידות הוא הפרי היוצא מכל אורח החיים ההלכתי. זהו הכלל של הפרטים
הרבים. הם הלבוש הכללי של המצוות שמתלבש בו היהודי המאמין והמקיים. כל החטאים –
הינם מידות רעות. ויתרה מזו, תכלית בריאת האדם לא הייתה אלא בכדי שישבר את מידותיו
הרעות. כל מה שטוב בך – נברא מאת ה'. אך הסיבה שבגללה נבראת – לפי שיטה זו – היא כל
מה שלא טוב בך. את זה אתה תעשה בכוחות עצמך. את תשבור את הרע ותמציא את הטוב. אתה
תעשה את עצמך על הצד הטוב והשלם ביותר. לפיכך נבראת חסר ופגום (במידת מה) – כדי שתברא
את עצמך טוב יותר.
האדם צריך להתבונן על עצמו ו'לשקול את מידותיו במאזני צדק'. לחנך
את עצמו להטות את מידותיו 'ממידה רעה – לטובה, עד קצה ההיפוך'. במקום הכעס – חמלה.
תחת הגאווה – שפלות וכניעה. הרב אבינר מציע כמה רעיונות לשבירת המידות כאן: http://www.havabooks.co.il/article_ID.asp?id=284
בכל מקרה, כך אומר הגר"א (אבן שלמה, א', ה'):
"המידות הן לפי טבע הגוף והנפש, והמעשים הם לפי הרוח.
וכמו שהרוכב על הסוס יכול להכריחו ללכת בדרך הישר, על ידי יגיעה,
אף אם הוא סוס רע, כן אף מי שנפשו רעה בטבע במידותיה – העיקר תלוי ברוח."
(אמנם הגר"א מדבר על תיקון משוכלל יותר מדיכוי והדחקה – עידון
ושכלול, אך על כך בפרק על סובלימציה.)
בצורה מעשית יותר, בצעטל קטן לרבי אלימלך מליזענסק:
האדם לא נברא בעולם רק לשבר את הטבע.
לכן יזרז א"ע לתקן מדותיו בשנת י"ח דוקא כמו שאבאר.
כגון מי שנולד בטבע של עקשנות - ישבר את טבעו מ' יום רצופים לעשות
דוקא להיפך ממה שיעלה במחשבתו.
וכן מי שבטבע עצל - ירגיל את עצמו מ' יום רצופים לעשות כל דבר
בזריזות, הן בהולך לשכוב על מטתו, הן לקום בבוקר ממשכבו, הן בזריזות לבישת בגדים
ונט"י, ולנקות את גופו, ולילך בזריזות לבהכ"נ תיכף אחר קומו מהספר,
וכיוצא בהן.
וכן מי שטבעו ביישן מהחלק של בושה רעה - ירגיל את עצמו מ' יום
להתפלל דווקא בקול רם וכח תנועת אבריו, ולקיים 'כל עצמותי תאמרנה', ולברך על התורה
בקול רם, עד שיעזרהו מן השמים להסיר הבושה הרעה ממנו.
וכן מי שאמרי פיו אינם עולים יפה ומסודר מחמת הרגל טבעו וכלי
הדיבור שלו - ירגיל את עצמו מ' יום להטות אזנו להדיבורים היוצאים מאליו, הן במילי
דעלמא והן במילי דשמיא הן בשעת הלימוד, כי הרגל של כל דבר - נעשה שלטון.
וכן מי שטבעו אינו מתמיד בלימודו - ירגיל את עצמו גם כן מ' יום,
וילמוד יותר מהרגל שלו...
ומשם ואילך מן השמים יעזרוהו להיות מוסיף והולך בשבירת מדות הרעות
עד תומם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה