לפני כשנה וחצי כתבתי למישהו עבודה על חינוך ומנהיגות. הרציונאל שלי אז היה לפנות אל משה רבינו – בתקופה הטרום מנהיגותית – ולנסות לחקור כיצד מתפתח מנהיג, מהן קווי האישיות שלו וכו'. בנתיים, התגלגלתי אל ספר של זיגמונד פרוייד – 'משה והמונותיאיזם' או 'משה ואמונת הייחוד'.
הדברים שפגשתי שם – טלטלו אותי מכמה בחינות. הראשונה – שבירת התיאור של משה רבינו ויציאת מצרים ההיסטורי לרסיסים. השנייה – התיאור הפסיכולוגי של המקורות לביסוס היהדות כדת משה. מה שאנסה בהזדמנות הזו לעשות הוא לשתף בכמה כיווני מחשבה בעקבות הדברים של פרויד. בתחילה אתייחס להיסטוריה של המצריות של משה ולאחר מכן לפסיכולוגיה של מנגנון ההגנה 'היפוך תגובה'.
לאחר התנצלות כנה מרוצץ פרויד לרסיסים את 'המיתוס' של העם שלו. "הכפירה בייחוסו הלאומי של האיש שאומתו מתפארת בו כבגדול בניה מועלית כאן לא ברצון ולא על נקלה. מה גם שהכופר עצמו שייך אף הוא לאומה זו" כותב פרויד בהקדמה לאותו ספר. פרויד עשה בסיפור המקראי כבתוך שלו, תוך שהוא מסתמך על ממצאים ארכיאולוגיים, בנימוק שמסורת קדומה עיבדה את העבודות ההיסטוריות שביסוד ספר שמות ל'צרכיה המשוחדים שלה'.
תמצית ה'תורה' כולה: בהתבססות על האגיפטולוג הגרמני יאן אסמן וטוען כי משה היה איש דת מצרי. אחנתנון היה מבשר המונותיאיזם בכך שהיה הראשון שהצהיר כי אתון הוא לא רק האל העליון אלא האל היחיד. משה הוא אשר 'המציא' ו'יצר' את היהודים יש מאין. אולם הללו היו כפויי טובה ורצחו נרצח על ידם לאחר שהוציאם ממצרים. זכרו ותורתו הודחקו במשך מאות שנים, עד שלבסוף שבו ו'התפרצו' מ'הלא מודע' הקולקטיבי של בני ישראל.
וקצת יותר בהרחבה: לפי דעתו של פרוייד המונותיאיזם אינו יהודי אלא מצרי. ברבע האחרון של המאה ה14 לפני הספירה יסד פרעה אמנחותפ ה4 דת חדשה שקרובה לרעיון המונותיאיסטית. אמנחותפ יצר דת שבמרכזה עבודת אל השמש – אתון (על אל השמש אדבר בהזדמנות אחרת). בהתאמה הוא החליף את שמו לאחנאתון. לאחר מותו בטרם עת (?...) של אמנתון – בוטלה הדת החדשה שהשליט במצרים והושבה האמונה באלים הישנים והטובים. אמנחותפ נמחק מהשושלות המצריות והשליטים המצריים שבאו אחריו ניסו להציג את השושלת בלעדיו. להתכחש לקיומו ולטשטש את כפירתו האומללה באלים המצריים הקלאסיים.
פרויד התקשה להבין כיצד צמח לפתע המונותיאיזם בשלמותו בקרב עם עבידים פרימיטיבי. ההסבר שהיה מתקבל יותר על דעתו הוא אחר. משה לא היה עברי כי אם אציל מצרי רם דרג או כהן של אתון ומונותיאיסט אדוק. כדי להציל את דת את האתון משה הציב את עצמו בראש שבט שמי משועבד, שחרר אותו ויצר דת חדשה. המונותיאיזם שהנחיל היה גבוה מדי עבור המון העבדים הנבער. הללו לא יכלו לעמוד בציפיותיו הגבוהות של הדת החדשה. פולחן האל היחיד היה קר מדי ומופשט מדי. התסכול נפתר ברצח של משה והדחקת זכרו. ברוב זעמם על משה הם העדיפו לעבוד "הר געש פרימיטיבי נוטר ונוקם בשם הוי'." וחזרה אל פוליתיאיזם הישן והצבעוני.
פרויד לא מצליח להבין את ההיגיון שעומד מאחורי הנפש הדתית. "לו הייתה המסורת מבוססת רק על תקשורת ישירה (שלשלת הקבלה של המסורת, כפי שהיא מתוארת במסכת אבות פרק א משנה א) היה נבצר ממנה להוביל לאופי הכפייתי של התופעות הדתיות. היו מקשיבים לה, מבקרים אותה, ואולי אף דוחים אותה כפי שדוחים כל פיסת מידע חיצוני... בתחילה נגזר עליה (על הדת) להיות מודחקת, להשתהות בלא מודע, לפי שעלה בידה להפעיל השפעה רבת עוצמה שכזאת בשובה, ולשבות את ההמונים בקסמה." כוחה של הדת הוא בהתפרצותה המחודשת מהלא מודע. רובנו נוטים לייחס אותנטיות למה שמתפרץ במפתיע מהלא מודע שלנו. אם זה מופיע מתוכי בפתע פתאום - זוהי כנראה תגלית עצמית שיש לה ערך אמת מיוחד. מה קושר את היהדות עמוק כל כך אל היהודים?
כפי שניתן לשער, ייחודו של פרויד בעניין משה אינו בהשערות מרחיקות הלכת לגבי ההיסטוריה התנ"כית אלא פיתות רעיונות רצח האב-מייסד בידי חסידיו. על החסידים נגזר לחיות על תוצאות חטאם – אשמת עולמים הרובצת על כתפיהם ומעיקה על ליבם. לבסוף, תחושת האשמה גוברת על פרץ החירות הזמני. החסידים מוותרים על המרידה ומקבלים על עצמם את חוקי האב בלחץ הזכרון. הזכרון לא פג והחרטות ששבות ונוקפות את לב הרוצחים מביאות ל'היפוך תגובה' – רוממות זכרו של משה.
האל האלים איבד את התכונות האלימות ונעשה כמעט זהה לאל הישן של משה.
מה שהתחדש לי בכל הסיפור זה כמה כיוונים להתייחסות לרעיון הזה. הפעם לא אפרט את רעיונותי על מנגנון ההגנה הפרוידיאני 'היפוך תגובה' (רמז: אני סבור כי מנגנון הגנה שכזה אינו מגן כלל וכלל) אלא אתייחס להיסטוריה. מקורותיו הרעיוניים של פרוייד רעועים למדי. זלין - היסטוריון של המקרא וארכיאולוג עליו הסתמך פרויד בכתיבת הדברים – חזר בו מכבר מדבריו לגבי מיצריותו של משה. פרופסור יהודה אליצור הציע כי יוסף הוא זה שהשפיע על אחנתון לעבור לאמונה באל אחד. לעומת זה יש הטוענים שדווקא אשתו נפרטיטי שהיו ממוצא כנעני הם ה'מסיתות ומדיחות'. הסביבה הכנענית הייתה רוויה ברעיונות מונותיאיסטיים. אלו כיווני מחשבה מרווחים יותר ומופרכים פחות.
בהמשך אתייחס לרעיון ההדחקה ומגנון ההגנה של ה'היפוך תגובה'.
זהו לבינתיים.
הדברים שפגשתי שם – טלטלו אותי מכמה בחינות. הראשונה – שבירת התיאור של משה רבינו ויציאת מצרים ההיסטורי לרסיסים. השנייה – התיאור הפסיכולוגי של המקורות לביסוס היהדות כדת משה. מה שאנסה בהזדמנות הזו לעשות הוא לשתף בכמה כיווני מחשבה בעקבות הדברים של פרויד. בתחילה אתייחס להיסטוריה של המצריות של משה ולאחר מכן לפסיכולוגיה של מנגנון ההגנה 'היפוך תגובה'.
לאחר התנצלות כנה מרוצץ פרויד לרסיסים את 'המיתוס' של העם שלו. "הכפירה בייחוסו הלאומי של האיש שאומתו מתפארת בו כבגדול בניה מועלית כאן לא ברצון ולא על נקלה. מה גם שהכופר עצמו שייך אף הוא לאומה זו" כותב פרויד בהקדמה לאותו ספר. פרויד עשה בסיפור המקראי כבתוך שלו, תוך שהוא מסתמך על ממצאים ארכיאולוגיים, בנימוק שמסורת קדומה עיבדה את העבודות ההיסטוריות שביסוד ספר שמות ל'צרכיה המשוחדים שלה'.
תמצית ה'תורה' כולה: בהתבססות על האגיפטולוג הגרמני יאן אסמן וטוען כי משה היה איש דת מצרי. אחנתנון היה מבשר המונותיאיזם בכך שהיה הראשון שהצהיר כי אתון הוא לא רק האל העליון אלא האל היחיד. משה הוא אשר 'המציא' ו'יצר' את היהודים יש מאין. אולם הללו היו כפויי טובה ורצחו נרצח על ידם לאחר שהוציאם ממצרים. זכרו ותורתו הודחקו במשך מאות שנים, עד שלבסוף שבו ו'התפרצו' מ'הלא מודע' הקולקטיבי של בני ישראל.וקצת יותר בהרחבה: לפי דעתו של פרוייד המונותיאיזם אינו יהודי אלא מצרי. ברבע האחרון של המאה ה14 לפני הספירה יסד פרעה אמנחותפ ה4 דת חדשה שקרובה לרעיון המונותיאיסטית. אמנחותפ יצר דת שבמרכזה עבודת אל השמש – אתון (על אל השמש אדבר בהזדמנות אחרת). בהתאמה הוא החליף את שמו לאחנאתון. לאחר מותו בטרם עת (?...) של אמנתון – בוטלה הדת החדשה שהשליט במצרים והושבה האמונה באלים הישנים והטובים. אמנחותפ נמחק מהשושלות המצריות והשליטים המצריים שבאו אחריו ניסו להציג את השושלת בלעדיו. להתכחש לקיומו ולטשטש את כפירתו האומללה באלים המצריים הקלאסיים.
פרויד התקשה להבין כיצד צמח לפתע המונותיאיזם בשלמותו בקרב עם עבידים פרימיטיבי. ההסבר שהיה מתקבל יותר על דעתו הוא אחר. משה לא היה עברי כי אם אציל מצרי רם דרג או כהן של אתון ומונותיאיסט אדוק. כדי להציל את דת את האתון משה הציב את עצמו בראש שבט שמי משועבד, שחרר אותו ויצר דת חדשה. המונותיאיזם שהנחיל היה גבוה מדי עבור המון העבדים הנבער. הללו לא יכלו לעמוד בציפיותיו הגבוהות של הדת החדשה. פולחן האל היחיד היה קר מדי ומופשט מדי. התסכול נפתר ברצח של משה והדחקת זכרו. ברוב זעמם על משה הם העדיפו לעבוד "הר געש פרימיטיבי נוטר ונוקם בשם הוי'." וחזרה אל פוליתיאיזם הישן והצבעוני.
פרויד לא מצליח להבין את ההיגיון שעומד מאחורי הנפש הדתית. "לו הייתה המסורת מבוססת רק על תקשורת ישירה (שלשלת הקבלה של המסורת, כפי שהיא מתוארת במסכת אבות פרק א משנה א) היה נבצר ממנה להוביל לאופי הכפייתי של התופעות הדתיות. היו מקשיבים לה, מבקרים אותה, ואולי אף דוחים אותה כפי שדוחים כל פיסת מידע חיצוני... בתחילה נגזר עליה (על הדת) להיות מודחקת, להשתהות בלא מודע, לפי שעלה בידה להפעיל השפעה רבת עוצמה שכזאת בשובה, ולשבות את ההמונים בקסמה." כוחה של הדת הוא בהתפרצותה המחודשת מהלא מודע. רובנו נוטים לייחס אותנטיות למה שמתפרץ במפתיע מהלא מודע שלנו. אם זה מופיע מתוכי בפתע פתאום - זוהי כנראה תגלית עצמית שיש לה ערך אמת מיוחד. מה קושר את היהדות עמוק כל כך אל היהודים?
כפי שניתן לשער, ייחודו של פרויד בעניין משה אינו בהשערות מרחיקות הלכת לגבי ההיסטוריה התנ"כית אלא פיתות רעיונות רצח האב-מייסד בידי חסידיו. על החסידים נגזר לחיות על תוצאות חטאם – אשמת עולמים הרובצת על כתפיהם ומעיקה על ליבם. לבסוף, תחושת האשמה גוברת על פרץ החירות הזמני. החסידים מוותרים על המרידה ומקבלים על עצמם את חוקי האב בלחץ הזכרון. הזכרון לא פג והחרטות ששבות ונוקפות את לב הרוצחים מביאות ל'היפוך תגובה' – רוממות זכרו של משה.
האל האלים איבד את התכונות האלימות ונעשה כמעט זהה לאל הישן של משה.
מה שהתחדש לי בכל הסיפור זה כמה כיוונים להתייחסות לרעיון הזה. הפעם לא אפרט את רעיונותי על מנגנון ההגנה הפרוידיאני 'היפוך תגובה' (רמז: אני סבור כי מנגנון הגנה שכזה אינו מגן כלל וכלל) אלא אתייחס להיסטוריה. מקורותיו הרעיוניים של פרוייד רעועים למדי. זלין - היסטוריון של המקרא וארכיאולוג עליו הסתמך פרויד בכתיבת הדברים – חזר בו מכבר מדבריו לגבי מיצריותו של משה. פרופסור יהודה אליצור הציע כי יוסף הוא זה שהשפיע על אחנתון לעבור לאמונה באל אחד. לעומת זה יש הטוענים שדווקא אשתו נפרטיטי שהיו ממוצא כנעני הם ה'מסיתות ומדיחות'. הסביבה הכנענית הייתה רוויה ברעיונות מונותיאיסטיים. אלו כיווני מחשבה מרווחים יותר ומופרכים פחות.
בהמשך אתייחס לרעיון ההדחקה ומגנון ההגנה של ה'היפוך תגובה'.
זהו לבינתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה